בריאות השלד ומניעת אוסטיאופורוזיס

אוסטיאופורוזיס מוגדר כמצב של דילדול העצם, עד כדי עצמות שבריריות, כלומר סיכון גבוה יותר לשברים אוסטיאופורוטיים.
המונח מורכב משתי מילים: אוסטיאו = עצם, פורוזיס = מחוררת.
א' מתאפיינת באיבוד מסת עצם, עקב ירידה בשלד החלבוני ובריכוז המינרלים (בעיקר סידן וזרחן). נשים מצויות בסיכון שלך פי 4 מגברים. לגברים שלד גדול יותר משל נשים, המאבדות עצם מהר יותר לאחר חדלון הווסת.
העצמות הפגיעות ביותר הן עמוד השדרה, האגן והצלעות.
בניגוד לנהוג לחשוב, העצם אינה סטאטית, אלא עוברת שיחלוף ומתרחשים בה תהליכי בנייה והרס בו-זמנית. עד גיל 20 נבנית רובה המכריע של מסת העצם (כ-90%) ועד גיל 35 מגיעה מסת העצם למירב הצפיפות. איבוד רקמת עצם הוא תהליך נורמלי עם העלייה בגיל. מגיל 40 מסת העצם יורדת בממוצע ב-1.2% לשנה. כשמסת העצם יורדת מתחת לסף השברים, הנטייה לשברים גבוהה.

שברים אוסטיאופורוטיים מגבירים את הסיכון לתחלואה ולתמותה.
הטיפול הטוב ביותר הוא הטיפול המניעתי.

מה משפיע על מסת העצם ומה ניתן לעשות?

נטייה גנטית – המטען התורשתי קובע את מסת העצם המירבית וקצב תהליכי בנייה והרס בעצם.
היסטוריה משפחתית מראה על הנטייה הגנטית של מסת עצם שיא. קומה נמוכה ומשקל נמוך הינם גורמי סיכון.
נתגלו מספר סמנים גנטיים [הפולימורפיזם בגנים המקודדים ל: קולגן מסוג 1, רצפטור לויטמין D, אוסטיאוקלצין, רצפטור לאסטרוגן, הרצפטור לאנדרוגן, אפוליפופרוטאין E והאנזים מתיל הידרופולאט רדוקטאז ]
אורח חיים בריא יכול למנוע מגורמי הסיכון לבוא לידי ביטוי כמחלה.

מחלות רקע – יש מחלות הפוגעות בספיגת הסידן ובבניית העצם: מחלות מערכת העיכול כגון מחלות מעי דלקתיות (IBD), ציסטיק פיברוזיס, צליאק ותת ספיגה שומנים. מחלות הורמונליות כגון סוכרת, קושינג, היפרתירואידיזם, היפרפאראתירואידיזם, היפוגונדיזם וסינדרום טרנר. וכמובן אין לשכוח קבוצות סיכון ייחודיות בעלות צפיפות עצם ירודה כמו פגים, או ילדים עם כשל בשגשוג.

מאזן הורמונלי – ירידה ברמת הורמון האסטרוגן בנשים (מגיל המעבר) וזיקנה גורמים לאיבוד מסת עצם.
הורמון הטסטוסטרון הגברי מסייע לבניית מסת עצם גדולה ושימורה לאורך חיי הגבר.
זו הסיבה העיקרית ש בגילאי 50 ומעלה שכיחות האוסטיאופורוזיס בגברים 1:12 ואילו בנשים 1:3, כלומר פי 4 מבגברים.
הפסקת וסת לפני גיל 45 מגבירה את הסיכון. תוספים לאיזון המאזן ההורמונלי יכולים לשפר את צפיפות העצם.

פעילות גופנית – פעילות גופנית מועטה הינה גורם סיכון. פעילות גופנית סדירה והתעמלות בונה עצם, המשלבת אימוני התנגדות, תורמים לשימור ולשיפור מסת העצם, דבר המפחית את הסיכון לשברים עקב נפילות וחבטות. לאחרונה נמצא שאימוני רטט משפרים את צפיפות העצם הרבה יותר מאימוני הליכה ומתרגילי התעמלות בונה עצם.

תרופות – תרופות רבות פוגעות במסת העצם. תרופות סטרואידליות, הניתנות לטיפול במחלות דלקתיות, פוגעות במסת העצם [אפילו במינון נמוך 2.5 מ"ג פרדניזון ליום למשך 3-6 חודשי טיפול, הסיכון עולה]. ככל שהטיפול ארוך יותר – הסיכון גבוה יותר. לרוב נראה שיפור לאחר סיום הטיפול בתרופה. מעכבי ארומטז הניתנים כטיפול משלים בסרטן שד עם קולטנים חיוביים לאסטרוגן, מגבירים סיכון לשברים בעיקר בחוליות. בחלק מנוטלות קומדין ("מדלל דם") נראתה ירידה בצפיפות העצם וטיפול ארוך טווח הביא לסיכון מוגבר לשבר אוסטיאופורוטי בצלעות ובחוליות. התרופה ציקלוספורין לדיכוי מערכת החיסון ומניעת דחיית איבר מושתל משפיעה שלילית על צפיפות על העצם. בטיפול הורמונאלי חלופי ובבעיות גניקולוגיות שונות יכולה להינתן מדרוקסיפרוגסטרון – המחקה פרוגסטרון ובמינון גבוה מעלה איבוד העצם (כנראה עקב ירידה יחסית של רמות האסטרוגן ומתן תוסף אסטרוגן הפחית השפעה זו).

תזונה – גיל הגדילה הוא חלון הזמן להגדלת מסת העצם, לכן ילדות ומתבגרות הבוחרות בדיאטה דלת קלוריות וסידן עם משקל גוף נמוך [גם ללא אנורקסיה נרבוזה], עלולות להגיע לתום תקופת הגדילה עם צפיפות עצם נמוכה יחסית לגיל, אשר לא ניתן יהיה לתקן מאוחר יותר. על כן ההמלצה לילדות ולמתבגרות היא להימנע מדיאטת רזון. צריכת חלבון מלא חשובה לשמירה על מסת העצם ולשיקומה. יש עדיפות לחלבון מלא מהצומח. מאזן הסידן משפיע על קצב איבוד העצם. בכל יום הגוף מאבד סידן דרך ההפרשות וחשוב להחזיר את הסידן שאבד. תזונה דלת סידן זמין, אינה מאפשרת בנייה של עצם. מאזן סידן שלילי גורם לירידה מסוכנת בבריאות השלד. בכדי לא להגיע למאזן סידן שלילי, מומלץ לבוגרים לצרוך כ-1.2 גרם סידן זמין ליום (משתנה לפי גיל, מין ומבנה גוף). לתשומת לבכן, נשים רבות צורכות טחינה גולמית, אולם הסידן בצומח אינו זמין ויש להוסיף מיץ לימון (ויטמין C) כדי שהסידן ייספג! תזונה מרובת זרחן, כמו חלבון רב מהחי ומשקאות תוססים גורמים ליציאת סידן מהעצמות (המשמשות כמאגר הסידן הגדול בגוף) לצורך לאיזון החומציות. מזון עשיר בסידן: כרפס, כרוב, שעועית ירוקה, משמש מיובש, תאנים מיובשות, שקדים, אגוזים, טחינה משומשום מלא, סרדינים, דגנים מלאים (לא מומלץ לרגישים לגלוטן). הוא מצוי גם במוצרי חלב, שעל צריכתם קיימת מחלוקת. ויטמין D, הנוצר ע"י הגוף בחשיפה מספקת לשמש, משפר את ספיגת הסידן במעיים. כשיש מחסור בויטמין זה, ספיגת הסידן פוחתת והגוף מוציא סידן מהעצמות. ויטמין D מצוי במוצרים מהחי: שמן דגים, דגים, כבד עוף, ביצים. הוא מצוי גם בחמאה וחלב, שעל צריכתם קיימת מחלוקת. כדי שהסידן ייספג נדרשים מעבר לויטמינים D, K2 עוד מכלול רכיבים כגון זרחן, מגנזיום, ברזל ואבץ, כדי שמאזן בריאות העצם יהיה חיובי. התוסף סידן חכם כולל 75 רכיבים המכסים את הנרדש לבניית עצם.

הרגלי חיים נפסדים – עישון, צריכת מלח מרובה, שתיית קפה מרובה, צריכת אלכוהול מרובה מעכבים את ספיגת הסידן ממערכת העיכול ומגבירים את הפרשת הסידן בשתן ולכן מגבירים את הסיכון לאוסטיאופורוזיס. אגב, לצריכה מתונה של אלכוהול יש השפעה בונה. חשיפה מועטה לשמש, עלולה להוביל לאוסטיאופורוזיס. לכן מומלץ להיחשף לשמש בצורה ישירה כ-15 דקות בשעות הצהריים 11-14.